עדכונים התנועה הקיבוצית

השבוע (ביום שלישי) נפתח כנס החינוך ה-3 של התנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי. הכנס התקיים בקיבוץ נחשולים בנושא "עיצוב תמונת העתיד במערכות החינוך במרחב הכפרי". הכנס שהפך כבר למסורת במרוצת השנים, ביקש לייצר מחשבה מחודשת על סדר הפעולה- עבר- הווה- עתיד לסדר חדש של עבר-עתיד-הווה, וזאת מתוך המחשבה שבכדי להיות רלוונטיים בהווה צריך לדעת לצייר את העתיד.

בכנס נהנו המשתתפים והמשתתפות ממגוון הרצאות וסדנאות שעסקו בנושאים ובהתמודדויות הרלוונטיות לעיסוקם ולהלך הרוח בקיבוצים היום. נפגשו עם אנשים רבים העוסקים בחינוך, מומחים, מתנדבי שנת שירות, וכמובן שמעו רבות מניסיונם אחד של השני בשיחות הבלתי אמצעיות שהתקיימו בין דיוני הכנס. בערב נהנו ממופע אימפרוביזציה מצחיק במיוחד של ההרכב "מצב לתיאטרון- תיאטרון מצבים" בהובלת אבישי סנדנר (המעפיל) שעסק אף הוא בעולמם ועולמן של מנהלי ומנהלות חינוך בקיבוצים.

הכנס סוכם בהצלחה רבה, המשתתפים הביעו התלהבות רבה מהמפגשים הבלתי אמצעיים עם מנהלי החינוך מהקיבוצים השונים, מהעיסוק בתכנים המעסיקים אותם ביומיום. הכנס מהווה נקודת שיא לעיסוק בתכנים הרלוונטיים לאתגרים וההתמודדויות של מערכות החינוך בקיבוצים, אך ברור כי העבודה הרבה והאתגרים האמיתיים צפויים בשטח בקיבוצים עצמם, וגם בהם עומדים כל אנשי צוות אגף החינוך לשירותכם ולצידכם, להמשך עבודה פוריה ומוצלחת.

נעה צור- ברוש מהגן הקיבוצי וממארגני הכנס מסכמת: "כארגון חינוכי תפקידנו לחבר את השטח למציאות עד כמה שניתן. היכולת שלנו בו זמנית לראות, לנתח ולתכלל את המגמות הנושקות למערכות החינוך שלנו מאפשרת לנו לייצר כנס חדשני ומעורר שאלות על עתיד החינוך שלנו. מה תפקידו/ה של מנהל/ת החינוך היום? איזו אחריות יש לנו על ילדינו והאם היא באה לידי ביטוי בקהילה? האם זה נכון שמערכת חינוך עוסקת בגילאים של לידה ועד גיל 18, כאשר כל המחקרים היום באופן חד משמעי מדברים על תהליכי התבגרות גם בגיל 25 ומעלה? כאשר קיימת כזו אי ודאות כלפי העתיד, המרקם החברתי בקיבוצים עבר ועודנו עובר שינויים ודור הילדים היום יגדל למציאות שאנו אפילו לא יכולים לדמיין, שאלות על הזהות החינוכית שאנו רוצים להוביל עולות חדשות לבקרים. בכנס החינוך עסקנו ביצירתיות, בהיכרות עם כלים חינוכיים חדשים ונחשפנו למושגים שחלקנו לא הכרנו קודם".

מוזמנים לקרוא את סיכום הכנס של ראשי מחלקות אגף חינוך

התנועה הקיבוצית: "לבדוק את מעמדם של כל מבקשי המקלט, לעשות זאת עכשיו ולשקם את שכונות דרום ת"א"

התנועה הקיבוצית קוראת לממשלת ישראל לבדוק מעמדם של כל השוהים הלא חוקיים בישראל ולהשאיר בישראל ולהגן על מי שנקבע שהוא פליט. כמו כן, יש לעשות זאת ללא דיחוי על מנת לפתור הבעיה שכבר נגררת יותר מדי שנים.
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר: "זהו מבחן מוסרי שאסור לנו כיהודים לטעות בו. ההיסטוריה לא תסלח לנו אם נעמוד מנגד כאשר יש חשש לחייו של אדם נרדף ובטח אם ניתן ידינו, בהסכמה או בשתיקה, למשלוח אנשים, נשים וטף אל מותם.
על ממשלת ישראל לבדוק את כל בקשות המקלט באנושיות הנדרשת ועל פי כללים ברורים ולאפשר לכל פליט את המפלט הבטוח במדינת היהודים.
הקריטריון לגירוש לא יכול להיות צבע העור והמדיניות לא יכולה להקבע על פי שנאת הזר או התועלת הפוליטית, אלא על פי הצו המוסר והמצפון היהודי - כי גרים ונרדפים היינו בארץ מצרים, בפולין ובמרוקו ושערים רבים נסגרו בפני הורינו וסבינו.

ערב יום השואה הבינלאומי, על ממשלת ישראל להמשיך ולהיות נאמנה לצו המוסר ולזיכרון העבר.
במקביל חייבת הממשלה לשקם את שכונות דרום תל אביב ולא לגלגל את הבעיה לפתחם של אזרחים המתמודדים לבדם עם מציאות בלתי אפשרית.

עצומה של הנוער הקיבוצי: ממשיכים להתגייס - בנים ובנות למען בטחון ישראל. די לפגיעה בצה"ל, ברוחו ובביטחון ישראל

אנחנו, נערות ונערים מהתנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי בישראל, חניכי וחניכות המכינות הקדם צבאיות ומתנדבי ומתנדבות שנת השירות בתנועה הקיבוצית, יוצאים נגד התפיסה של בני נוער בגילנו, הסבורים כי "ההלכה והתורה חשובות יותר מצה"ל", כפי שכתבו במכתב תמיכה לרב מרדכי אליהו."

בדברים אלו נפתחה העצומה עליה חתמו עד היום (חמישי) בצהריים מאות בני ובנות נוער מהקיבוצים, כתגובה למכתב של בני נוער מהציונות הדתית שכתבו לרב אליהו מכתב תמיכה ביום רביעי השבוע.

בעצומה נכתב עוד: "אנו מאמינים כי בצה"ל זכות שווה לכל אדם להתקדם לפי יכולותיו וכישוריו, תומכים ושמחים במינויה של הטייסת רס"ן ט' למפקדת טייסת בצה"ל וקוראים לצה"ל לשמור על צביונו וערכיו ולא לפחד אל מול כוחות המבקשים לשנותו. לצה"ל יש מפקד אחד – הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, תחתיו נמצא פורום מטכ"ל וקצינים והם מקבלי ההחלטות. לא ניתן לכל אדם אחר, בעל כל תואר, לנסות לחתור תחתם. אנחנו נמשיך ונתגייס לצה"ל, בנות ובנים, כדי לשרת את אזרחי המדינה ובטחון ילדיה, ממש כמו שעשו הורינו, חברינו וכל אזרחי ישראל בהגיעם לגיל 18.
נמשיך להוביל את אחוזי הגיוס בקרב בנים ובנות בכל יחידות צה"ל מתוך הבנה כי משימות הצבא ייקבעו על-ידי לובשי מדים בלבד.
אנו מצדיעים לחיילי וחיילות צה"ל, קצינות וקציני צה"ל ובעיקר לעומד בראש כל אלה – הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט".

בני ובנות נוער - הצטרפו גם אתם!

יום השואה הבינלאומי יחול השבוע - פעילי התנועה סיירו ב"משואה"

בשבת יצוין יום השואה הבין-לאומי בישראל וברחבי העולם. לקראת מועד זה ביקרו כל פעילי התנועה הקיבוצית במוזיאון "משואה" – המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל-יצחק.

הסיור נפתח בדברים של מנכ"לית המכון והאוצרת הראשית בו איה בן-נפתלי, שסקרה את פעילות המקום מהקמתו ועד היום ובעיקר את הצורך לשמר את זיכרון השואה לצד לימוד התפשטות האנטישמיות לאורך השנים ועד ימינו אנו והצורך להתמודד עם תופעה זו.

התנועה הקיבוצית שותפה מיום הקמתם במוזיאונים לזכר השואה והגבורה בקיבוצים לוחמי הגטאות ויד מרדכי, עוד מהימים בהם היו התנועות הקיבוציות נפרדות.

מוזיאון ומכון "משואה" הוקם על-ידי תנועת ההתיישבות הקטנה ביותר - "העובד הציוני", שהקימה שישה קיבוצים: תל-יצחק בו כאמור שוכן המקום, כפר גליקסון, הסוללים, עין השלושה, אושה, וניצנים. וכן כמה עשרות מושבים, ביניהם אלוני אבא, המושב השיתופי שמנהיגו היה ח"כ לשעבר וסגן ראש עיריית ת"א יצחק ארצי, אביהם של הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל ז"ל, שעד יום מותה לפני שבועות אחדים שימשה כחברה בוועד המנהל של "משואה" וארבעה כפרי נוער.

לאחר דבריה של איה בן-נפתלי שאף ענתה על שאלות הפעילים, סיירו אנשי התנועה במוזיאון בהדרכתה של המדריכה האקדמית של המקום, ד"ר מלי אייזנברג. בדומה למנכ"לית "משואה" גם ד"ר אייזנברג שיתפה את הפעילים בדילמות של העברת המסרים של ההיסטוריה ושל הימים הללו בעולם בו שורדי השואה הולכים ומתמעטים, וכן כיצד מדברים על שנאת הגזע והאנטישמיות כיום, מבלי ליצור השוואה לזכר השואה.

שנה למותו של שמוליק ריפמן

ביום שישי, 19 בינואר, ג' בשבט, נפתחו ארובות השמיים. גשם, רוחות חזקות, עצים נעקרו, מבנים קלים עפו באוויר, סערה.

באותו זמן התכנסו כמה מאות אנשים לציין בעצב שנה למותו של שמוליק. אולי היה זה סמלי שבדיוק בזמן הטקס בבית הקברות החל... ברד. האיש המיוחד הזה השאיר אותנו לבד טרם זמנו, ובזמן שהתכנסנו סביב הקבר, הטבע הציג לנו מחזה נדיר במחוזותינו, בדיוק כמו האיש ההוא. נדיר, מיוחד, אהוב. אבדה שטרם עיכלנו את גודלה. חבר, מנהיג, איש משפחה. איש ישר דרך ורב פעלים שליבו ופיו תמיד שווים היו, וחברים היו לו אלפים. לא "כאילו חברים". חברים. חברים טובים.

משפחתו של שמוליק בחרה לציין את זכרו בשירה בציבור. שמוליק לא נתן קולו בזמר, אבל אהב מאד את אירועי השירה במועצה, "הטיש הגדול" הגיע אלינו לעיתים מזומנות ושמוליק אפילו עלה לשיר. הוא היה מסתכל סביב וחיוך גדול, עוד יותר גדול מהחיוך הנצחי שלו, היה מתפשט על פניו למראה האנשים השרים.

תושבי רביבים והמועצה, משפחתו וחבריו של שמוליק מכל הארץ הגיעו לחלוק לו כבוד. בין השירים שמענו מהם סיפורים על שמוליק. סיפורים מרגשים, מצחיקים, פסיפס של חוויות ומפגשים שתיארו רק חלק קטן מפועלו. ועם כל מה שנאמר, וכל מה שנכתב, עוד יש דברים רבים שאפשר להגיד ולספר. שנים ארוכות כראש מועצה, כיו"ר המועצות האזוריות, ברשות לפיתוח הנגב, במפעל הפיס, בקהילות היהודיות בחו"ל, בסוכנות היהודית ובעוד מגוון גדול של תפקידים, סיפקו לשמוליק ולמועצה האזורית רמת נגב, מנה גדושה במיוחד של אירועים, של מפגשים מיוחדים, של רגעים יוצאי דופן. ומתוך כל הסיפורים והחוויות עולה באוויר מילה אחת חזקה ונוכחת. אהבה. שמוליק אהב את מה שעשה. אהב את האנשים איתם עבד, את משפחתו, את ילדי ותושבי המועצה, את חבריו הרבים. והם החזירו לו אהבה. ונכנעו לקסם השמוליקי הידוע.

ואכן כך הוא. אנחנו עצובים על כך ששמוליק הסתלק מאתנו טרם זמנו, ושירת חייו, עשייה אין סופית, נגדעה באיבה. שמוליק לא זכה מספיק לנחת שהגיעה לו, זמן הפירעון לנתינה הרבה. ואנחנו לא זכינו מספיק לראות אותו יושב בקרבנו.
איבדנו כולנו אבא ואח, מנהיג וחבר.

"חושבים עתיד"- קורס צמיחה דמוגרפית במרחב הכפרי- לראשונה במכללת "ספיר"!